הטלפון שקיבלתי ממאיר מזרחי, הפתיע אותי לגמרי. הוזמנתי להשתתף בתערוכת הבירה הראשונה בארץ. כבוד גדול למיני מבשלונת פצפונת וצעירה. מאיר, מאתר BEERS נציג של סטודיו אבי בן עמי, הודיע לי כי נבחרו כמה מבשלות קטנות על מנת להוות את מתחם "הבישול הביתי" והמבשלה שלי, בפנים, אם אני מעוניין.
הסידור היה שאני מארגן 20 ליטר לטעימות ביום הראשון של הקהל המקצועי אשר נהנה מאירוע חינמי וביום השני זה כבר יום פתוח לקהל הרחב והטעימות בתשלום, תביא כמה בירה שבא לך.
* * *
לאחר כמה חילופי דברים, החלטתי ש"למה לא". הולך על זה.
הסידור היה שאני מארגן 20 ליטר לטעימות ביום הראשון של הקהל המקצועי אשר נהנה מאירוע חינמי וביום השני זה כבר יום פתוח לקהל הרחב והטעימות בתשלום, תביא כמה בירה שבא לך.
אחרי כמה מיילים, כמה בירורים וכמה בישולים לצורך סטוק, הגיע היום המיוחל. לתל אביב הרחוקה, הגענו עם כל הכבודה ליומיים, רכב פלוס נגרר ואפילו מקרר קטן. התכנון היה להשאיר את כל הסטוק ביומיים הללו ולישון אצל ההורים של טלי, זוגתי, כדי לא להיגרר הלוך חזור מעמק האלה, מקום מגורינו ובישולינו. גם כך את המבקבקת הראשית, שי הקטנה, השארנו שם לבייבי סיטר, אז יאללה, נישן בתל אביב הרועשת.
היום הראשון היה קשה.
זרם האנשים בתחילת הערב לא בישר כלל על הצונאמי של האנשים שהגיעו במהלכו. כולם אנשי מקצוע כזה או אחר, חלקם אנשים מכובדים במשרות חזקות בשוק, עיתונאים, בלוגרים, בעלי מסעדות ופאבים וחלקם אופורטוניסטים (אחים של / עובדים של / "מכירים את") שבאו לטעום בירה חינם.
היום הזה, שהיה קשה ונעלמו בו יותר מ 30 ליטר בירה, היה גם מענג. נהדר לקבל פידבקים מאנשי מקצוע, מאנשים שלא חשבת בחיים שיטעמו את הבירה שלך ועוד יגידו לך "שיחקת אותה". לראות שלושה מנהלים בכירים במבשלות בירה ישראל עומדים ליד הדוכן שלך, שותים בירה שלך, מרימים גבות, שואלים, מהנהנים ומופתעים, שווה את כאב הראש והעייפות. לשמוע ממביני עניין מקצועיים ששואלים האם ניגשתי לתחרות ה"לונג שוט" מתי שהוא ומשכנעים בעדינות שכדאי, אחרי שאני אומר שזה לא הכיוון שלי, שווה את זה. לשמוע ולראות בעלי מבשלות בוטיק ותיקות שבאים לשתות בירה שלך ונותנים פידבק אמיתי, לראות את יוחאי קודלר ממבשלת נגב מנסה לפענח טעמים ולקבל אישור כי הבירה טובה, לראות זוג מבוגר מפלס דרך בתוך ההמון עם גיליון של "ישראל היום" ביד ואומר "הגענו עד כאן רק בשביל הפאחם שלך", לקלוט נציגים של בירה "מלכה" מבקשים לרכוש בקבוק מבירת ה- spa שלי ועוד ועוד....
נגמר הערב, מקפלים, מאכסנים, יוצאים לכיוון הבית. החלטנו להשאיר את הרכב עם הנגרר בחניה כדי לא להסתבך איתו למחרת. טרמפ הביתה, כמה שעות שינה טרופה והנה כבר השעה לחזור ליום שני של טירוף. היום זה היום המשוגע באמת. הקהל הרחב. לא היינו מוכנים למטר השאלות, לחקירות, לפליאה של האנשים. הבירות עפו בקצב מסחרר ואם חברים שלי לא היו מגיעים לתת כתף, אני וטלי היינו קורסים בטוח.
היום נגמר עם טעם מתוק וסיפוק, הדבר היחידי ששבר אותי היה המעלית שהתקלקלה. אני כבר נותרתי לבד ואת כל הציוד, הבירה והמקרר נאלצתי להוריד במדרגות.
חזרנו להוריה של טלי, העמסנו את הקטנטונת לכיסא שלה ויאללה, הביתה, למיטה האהובה עלינו. עצם העובדה שהלכנו לישון ב שלוש וחצי לפנות בוקר, לא מנעה מהזאטוטה להעיר אותנו בשבע J אבל אי אפשר להאשים אותה, היא חרפה טוב.
לסיכום, אני רוצה להודות לאבי בן עמי, לשחר הרץ, למאיר מזרחי, לעדי ממשרד יח"צ דורית שמואלי, למירה-בל גזית על סיכת ה"כפתור" וכוסות הבירה, לחברים מתחום הבירה ותחום האופנועים, לכל מי שבא, טעם, אהב (או לא) אך במיוחד במיוחד, לקובי וג'ני שהצילו אותנו, אוהבים אתכם, תודה ענקית לאחת והיחידה, האישה שאיתי, טלי שלחמה כמו לביאה, הרביצה בקיאות וסובלת את שיגעון הבירה שלי.
* * *
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה